Shop More Submit  Join Login
About Literature / Hobbyist Member Guy Diga25/Male/Israel Recent Activity
Deviant for 7 Years
Needs Premium Membership
Statistics 227 Deviations 165 Comments 6,202 Pageviews

Newest Deviations

Random Favourites

Activity


Mature Content Filter is On
(Contains: violence/gore)
Have you Forgotten, that every day I die?
do you Remember, how every day I die?
one day I died by train crush, one day died by plane
one day drowned and one day burned,
only to wake up whole again

one day striked by lightning, the other froze to death
was ate by rats, my head explode,
and one day I just shot my self

Have you Forgotten, that every day I die?
do you Remember, how every day I die?

One day I was dismemberd, Impaled, electrocute
eviscerate, decapitate
one day stomped by a thousand boots

Have you Forgotten, that every day I die?
do you Remember, how every day I die?
I know I'm not immortal, but I am not a man
every day I wake up,
and every night I die again

Mysterion, a mystery, nobody knows my history
Mysterion, a mystery, mysterious even for me
Mature Content Filter is On
(Contains: violence/gore)
יום שחור

זה היה היום הכי שחור שלי. למעשה, כל השבוע היה בגוונים כהים של אפור, אבל אתמול היה ללא ספק שחור, בלי גוונים, רק שחור.

אומרים שחושך הוא למעשה העדר של אור, תציבו משהו שיחסום את האור, ואותו עצם יטיל צל,  שזה סוג של חושך קל. גם לא יכול להיות אור סתם כך, הוא חייב להגיע ממשהו, הרי אור שווה אנרגיה, אי אפשר ליצור אנרגיה מכלום, רק להמיר אותה מסוג אחד לסוג אחר, מה שאומר שבלי אנרגיה, אין אור, מה שעוד אומר שחושך, למעשה, הוא ברירת המחדל של העולם.

תנו לי להתחיל מהתחלה, לפני שנה בערך התפטרתי ממפעל הכימיקלים הגדול שבאיזור התעשייה מחוץ לעיר, לא אהבתי את העבודה, היא שעממה אותי, הייתי עובד תחזוקה, מתקן נתיכים שרופים, מתגים מקולקלים, מרתך מעקים למדרגות, הייתי שום דבר ואף אחד. ושנאתי את זה.

אז התפטרתי, אחרי ארבעה חודשים חברה שלי מזה חמש שנים אמרה לי שהיא חושבת שהיא בהריון, אחרי חודש נוסף גילינו שהיא טעתה, ואז היא נכנסה להריון באמת, צחוק הגורל. אני כמובן המשכתי לחפש עבודה חדשה, לא רציתי לחזור למפעל, ובינתיים עשיתי עבודות מזדמנות במזומן, בכול זאת היו לי הכישורים שלי. אחרי כמה שבועות של חיים מהיד לפה פנה אלי חבר מהתיכון שאיכשהו נשארנו בקשר, הוא הציע לי עבודה משתלמת, הרבה כסף בלילה אחד של עבודה, משהו הריח לי לא טוב, אז שאלתי אותו אם זה חוקי, הוא אמר לי שזה שטח אפור, נוטה לשחור, אבל עדיין אפור.

זה לא היה שטח אפור.

הוא רצה שאני אעזור לו ולכמה חברים שלו לפרוץ למפעל הכימיקלים, זה שעבדתי בו פעם, רציתי לשאול מה יש להם לחפש שם, אבל העדפתי לא לדעת. במשך שלושה חודשים התכוננו לזה, לא סיפרתי לחברה שלי מה אני עומד לעשות, לא רציתי שהיא תדאג.

שבוע לפני הפריצה נשברתי, סיפרתי לה הכל.

היא אמרה לי לצאת מזה, לעזוב אותם, שיעשו את זה לבד, הם הרי כבר לא צריכים אותי, אמרתי להם כל מה שאני יודע על המפעל הזה, אפילו סרטטי להם מפות. אז למחרת בבוקר ניגשתי אליהם ואמרתי להם שזהו, אני בחוץ, שיעשו את זה בלעדי. אני, כך אמרתי להם, לא פושע.

ציפיתי לצעקות, לקללות, אפילו לאלימות פיזית, אבל הם רק הסתכלו אחד על השני, משכו בכתפיים ואמרו לי שזה בסדר. אתם לא מבינים, אמרתי להם, חברה שלי בהריון, עומד להיוולד לי ילד, אני לא יכול להסתכן עכשיו, אני כבר אמצא דרך אחרת להשיג כסף, הבטחתי, דרך ישרה, אני לא אוכל לגדל את הילד שלי לחיים מוסריים, כשאני בעצמי שותף לפשע. הם רק הסתכלו עלי, חייכו, ואמרו לי שזה בסדר, שהם מבינים.

באותו ערב קיבלתי שיחה מבית החולים, חברה שלי הייתה מעורבת בתאונת דרכים, היא לא שרדה, המשטרה חוקרת את האירוע. אחרי לילה ללא שינה ה'חברים' שלי הגיעו לביקור, הם שאלו אותי מה קרה, אמרו שאני נראה נורא. סיפרתי להם. אחד מהם הניח את ידו על הכתף שלי ואמר שהוא מצטער, הם הזמינו אותי לצאת לשתות, הסכמתי.

בסוף הם שכנעו אותי, אמרו שעכשיו אין לי אף אחד, שכדאי לי להצטרף אליהם, ועם הכסף שאקבל אוכל להתחיל חיים חדשים רחוק מכאן, זה נשמע טוב, אני אוכל להיות כל מי שארצה להיות.

הקדמנו את הפריצה לערב אחרי, בחוץ שרר חושך גמור, חתכנו את הגדר והתגנבנו לכיוון הדלת הראשית, לא היה מנעול, אז נעלו אותה אם מנעול חיצוני לשרשרת, אחד מהם הושיט לי מספרי מתכת גדולים ואמר לי לחתוך את השרשרת, לחצתי והשרשרת נפלה בקול על הרצפה.

נכנסנו פנימה.

אחד מהחבר'ה נשאר לשמור בכניסה, בעוד אני והשאר הלכנו למשרדים, עמדתי ליד הדלת וצפיתי בהם הופכים את המגירות וארונות המסמכים, נראה שהם חיפשו משהו מסויים.

לפתע נראו אורות מהחלון, אורות כחולים מהבהבים, והבחור שעמד בכניסה צעק משטרה.

כולם רצו החוצה מהמשרד הראשי חזרה לשטח המפעל כשהתחלתי לשמוע את היריות, אחד מהחבר'ה תפס אותי במרפק וסובב אותי אליו, הוא שם לי משהו ביד, אקדח קטן שחור, ואמר לי בחיוך מוזר, תהרוג אותם, תהרוג את כולם!

מעולם לא יריתי באקדח, אבל ידעתי שאם השוטרים יראו אותי אם אקדח ביד הם ירו בי. אז התחלתי לברוח, בהתחלה בזחילה על ארבע, עליתי במדרגות לבמות שהקיפו את שטח העבודה וניסיתי לעקוף את קרב היריות שתחתיי, אבל גם למעלה היו יריות, אז המשכתי לזחול, בהתחלה על המרפקים כמו אינדיאני, ואז שוב על ארבע, ואז בריצה שפופה, וכבר יכולתי לראות את המדרגות בצד השני של הבמה, למרות החושך, ואז התחלתי לרוץ, לרגע אחד חשבתי שאני עומד להגיע, כששמעתי מישהו צועק מאחורי, הסתובבתי לשניה וראיתי הבזק של אור.

ואז הכל נהיה שחור.

אני לא יודע מתי בדיוק התעוררתי, פשוט הבנתי שאני בוהה בתקרה לבנה כבר כמה דקות, אז אני כנראה ער, הרגשתי נעים בגוף, הסתכלתי מסביבי וראיתי שאני בחדר לבן לגמרי, שאני לובש כותונת לבנה, ושצינורית שקופה מחדירה לי נוזל שקוף ליד, עליתי במבטי במעלה הצינורית וראיתי שהיא מובילה לשקית שקופה, על השקית היה רשום משהו שלא הצלחתי להבין, נדרשו לי כמה רגעים ובסוף הבנתי שהשקית הפוכה, צחקקתי, והרגשתי כאב משונה בחזה בצד ימין, ניסיתי לקום וגיליתי שאני אזוק למיטה. שתי אחיות נכנסו לחדר, ניסיתי לדבר, לשאול אותן מה קורה פה, אבל הלשון שלי הייתה כבדה והגרון שלי יבש, אחת האחיות סגרה ברז קטן בצינורית שלי והוציאה את המחט, היא רכנה מעלי ואמרה לי שיש פה מישהו שרוצה לדבר איתי, אז הן מפסיקות לי את המורפיום לזמן קצר כדי שאוכל לדבר, ויצאו מהחדר, רציתי לשאול אם זאת חברה שלי, כי היא בטח דואגת לי נורא.

במקומה נכנס שוטר לבוש מדים, הוא הוציא פינקס ועט, והתחיל לשאול אותי כל מיני שאלות על האנשים שהיו איתי במפעל אתמול בלילה, ומה עשינו שם, הוא אמר לי שאני אשם בדברים כל כך נוראיים. פשוט בהיתי בו, בשוטר הזה, עומד שם ומאשים אותי בפשעים שלהם כאילו אני איזה פושע קטן, ומה חברה שלי תגיד על זה? אה רגע, היא מתה, עשתה תאונה מטופשת, אישה טיפשה, זה היה מוות כל כך מטופש, שלא יכולתי להתאפק וצחקקתי לעצמי. השוטר עצר לרגע ונתן בי מבט אווילי. והתינוק הזה, חשבתי לעצמי, עוד לא נולד וכבר מת, נו מילא, מה כבר יש פה בעולם הזה? אתה חי את החיים שמכתיבה לך החברה, לפי החוקים שמכתיבה לך החברה ואז אתה מת.  אז אולי עדיף לו לתינוק שימות ברחם אימו? ככה הוא לא צריך לסבול כמונו, שד בר מזל שכמותו, חשבתי, ושוב צחקקתי, הפעם קצת יותר חזק, ושוב השוטר הביט בי במבט האידיוטי שלו, וגם זה הצחיק אותי, אז צחקתי, ושוב הכאב מהפציעה שלי הזכיר לי את קיומו, לעזאזל, אפילו לצחוק אני לא יכול? לא, אני אצחק, מה כבר נשאר לי? צחקתי כשהכאב מפלח אותי, והרגשתי שהצחוק שלי מתגבר ומתגבר, השוטר עמד שם, שואל אותי אם אני בסדר, אני רוצה לענות לו שבהתחשב בנסיבות, מעולם לא הרגשתי טוב יותר, אבל אני לא יכול להפסיק לצחוק, והצחוק שלי מתעוות והופך גבוה יותר, והוא נשמע לי אחר מהצחוק שהיה לי תמיד, גבוה יותר, כמו צרחות, היסטרי ממש, כן, זאת המילה! היסטרי. לפתע השוטר התחיל להתקרב אלי בזהירות, הכניס את העט לתוך כיס החולצה שלו והוציא מכיס מכנסיו מפתח קטן והחל לפתוח את אזיקי כשהוא רכון מעליי.

ברגע שהאזיקים הוסרו, חטפתי את העט מכיסו ודקרתי אותו בצווארו. הוא מעד לאחור ואני קפצתי עליו והמשכתי לדקור, כשכול העת אני ממשיך לצחוק כמו משוגע. ראיתי תנועה לשמאלי וקפצתי בהפתעה כשראיתי יצור משונה דמוי אדם עומד שם, עורו חיוור עד לובן, שערו פרוע וידיו אדומות, אך יותר מכול משכו אותי עיניו. הן היו ענקיות ומטורפות, ונדמה היה לי שהן שלי, הן לא דמו כלל לעיניים שזכרתי שהיו לי, אבל ידעתי שאלו עיניי, כי היצור הזה הוא אני, המשתקף בראי שלפני, ותחתי השוטר המת, שוכב בדמו ועט מבצבץ בצווארו ודמו היה גם על ידיי, צחקתי שוב ולקחתי את אקדחו מהחגורה, ידיי היו חלקות מדם, ניגבתי אותן על מדיו, על פניו של השוטר היה עדיין אותו פרצוף מגוחך, מרחתי קצת מדמו על שפתיו ולחייו, הסתכלתי עליו, ועשיתי אותו דבר גם לעצמי.

חייכתי לעצמי במראה, חיוך אדום על פרצוף לבן, ויצאתי מהחדר.

אומרים שחושך הוא למעשה העדר של אור, ואור שווה אנרגיה, ואי אפשר ליצור אנרגיה מכלום, רק להמיר אותה, מה שאומר שבלי אנרגיה, אין אור, מה שעוד אומר שחושך, למעשה, הוא ברירת המחדל של העולם. אבל אני לא חייב יותר לחיות לפי החוקים האלה, אני חי לפי החוק היחיד שאומר שאין חוקים! ועכשיו, אני הולך לפזר קצת צבע בעולם!
the Blackest Day - Yom Shahor
עבודה שקיבלתי מהמכללה כתנאי קבלה, לכתוב סיפור קצר שמתחיל באחד מארבעה משפטים לבחירתי
בחרתי במשפט "זה היה היום הכי שחור שלי"
ולא, אני לא בנאדם דכאוני.
Loading...

deviantID

digaman's Profile Picture
digaman
Guy Diga
Artist | Hobbyist | Literature
Israel
"Goodness Produce a single Successor, Evil Spawns in thousands"

"Not all those who Wander are Lost"

"but I don't Want to go Among Mad People"
"Oh you can't Help that, We're all mad Here..."
Interests

Journal

No journal entries yet.

AdCast - Ads from the Community

×

Comments


Add a Comment:
 
:iconyokoky:
YOKOKY Featured By Owner Jul 21, 2014  Professional General Artist
SHALOM -ha medina shelanu hazaka- we don't have to justifite our reason to hate terror...to fight terror...we will winn - dear friend !AMENHeart Heart Heart Clap Clap Clap Clap 
Reply
:iconcantdrawhm:
CantDrawHM Featured By Owner Apr 9, 2014
Thanks for the watch!
Reply
:icondigaman:
digaman Featured By Owner Apr 9, 2014  Hobbyist Writer
You're most welcome.

and thank you, too
Reply
:iconrexforte:
RexForte Featured By Owner Oct 31, 2013  Hobbyist Digital Artist
The favorite you supplied my art with was very much appreciated, I am greatful. (Didn't wanna say thanks for the fav)
Reply
:iconjr19759:
JR19759 Featured By Owner Sep 1, 2012
Thanks for the :+devwatch:
Reply
:iconsmitty309:
Smitty309 Featured By Owner Jan 16, 2012
Thanks for the watch!
Reply
:icondigaman:
digaman Featured By Owner Jan 19, 2012  Hobbyist Writer
You'r Wellcome, great stuff
Reply
:iconk-aybars:
K-aybars Featured By Owner Jul 30, 2011  Student Interface Designer
Thanks for the fav :aww: Shalom
Reply
:icondigaman:
digaman Featured By Owner Oct 11, 2011  Hobbyist Writer
WaAliKum Salam, Brother!
Reply
:iconcuba12:
cuba12 Featured By Owner May 19, 2011  Professional General Artist
Thanks for the fav :ahoy:
Reply
Add a Comment: